<h1>פסקי רבינו יחיאל מפאריס</h1>
<h2>דף לא.</h2>
"אי קרקע אינה נגזלת הויא ליה סוכה שאולה, אומ' רש"י דבקוצר מצי למימר דסבר ר' אלעזר פר' הגוזל בתרא [ב"ק קי"ז ע"ב] קרקע נגזלת והויא סוכה גזולה, אלא אי אמרת הכי הוה משמע דווקא מ[שום] דהויא סוכה גזולה אבל אי הויא שאולה נפיק, וזה אינו, דלר' אליעזר בשאולה לא נפיק דבעינן סוכה משלך דכתיב חג הסוכות תעשה לך משלך, ורבנן סברי קרקע אינה נגזלת והויא ליה סוכה שאולה ואדם יוצא בסוכתו של חבירו, הילכך אפי' אם תקף חבירו והוציאו מסוכתו נפיק מחובת סוכה מידי דהוה לשאולה, והא דממעטינן לרבנן סוכה גזולה אומ' רש"י היינו בעושה סוכתו בראש העגלה וגזלה שעליו להחזיר גוף הסוכה, אבל היכא שהסוכה מחוברת והיא ברשות בעליה הראשוני' יוצא בה מידי דהוה אשאולה ואף על כרחיה דבעלים. וקש' דהא הוי שואל שלא מדעת וגזלן הוי, ואומ' ר"י דכי האי גוונא דאינו גוזלו כי אם לצאת ולא לתשמיש אחר לא הוי גזלן ולא מחייב באונסין. ועוד פי' דבחולו של מועד שיוצא בשאול אפי' אם לוקח אתרוג חבירו לצאת בו ודעתו להחזירו מיד לאחר שיצא ואין כוונתו לקנותו לעצמו כלל לעשות ממנו דבר אחר לבד ברכת חובתו דנפיק הוי, כשואל שלא מדעת לא הוי, וכי האי גוונא לא מיחייב באונסים כדין שואל אלא ליטלו שיש לו הנאת ממון", (העתקתי מתוס' ריב"א). ולפי' זה נר' דאדם יוצא בטלית של חבירו שלא מדעתו, דטלית שאולה חייבת בציצית מדרבנן, והיכא דאין נגזל יש לו דין דשאול, ונהי דאמ' [מנחות מ"ד ע"א] טלית שאולה עד ל' יום פטורה בציצית, אם בא להתחייב תוך ל' רשאי, מידי דהוה לנשים שמברכות לאתרוג אעפ"י שפטורות הם שבידם להביא עצמן לידי חיוב.
